פרק (2) TILE
שאתה חסר כל ומסתובב אבוד כמו עלה ברוח ללא תכנון וכוונה בין דירות חברים בלוס אנג'לס מחפש את גורלך בעולם, אתה מתחיל להבין שעושים הכול כמעט כל דבר אפשרי בכדי להתפרנס. אפילו לעבוד כעוזר רצף, כן כן פועל מרצפות.
אז
הייתי עוזר רצף של קיבוצניק צעיר בשם יפתח,
אם זכור לי נכון הבחור הגיע מדגניה ב'. מאותם ניצולי לבנון שהגיעו לחפש את עצמם
בארצות הברית, יפתח עם ידיים מעולות
ויכולות טכניות גבוהות מהממוצע חיפש
להתבטא והנה בלוס אנג'לס הפך לאמן להנחת רצפות על סוגיו השונים, לימים הוא יהפוך
להיות איש עשיר ומוכר מאד בקרב הקהילה הישראלית בלוס-אנג'לס.
יפתח איש
גבה קומה ורזה באופן מוגזם, גיבנת קטנה התרוממה על גבו ורמזה איך הולך להראות האיש
בשנות בגרותו. הוא היה שתקן וקשה היה להוציא ממנו משפט מלא, האנגלית שלו הייתה
רעועה לחלוטין והמבטא הישראלי בלט בכל משפט שהוא הגה.
יפתח ואני הבנו אחד את השני בעיניים, אני הייתי
המתרגם וסוגר העסקאות מול הלקוח, זה היה לי קל, אמנם אנגלית לא ממש מושלמת עם המון
בעיות הקשורות לתחביר אבל איך שהוא זה הסתדר לי , הבנתי שנקודת הכוח שלי זה באמונה.
לאחר חודש החלטנו להיכנס בשותפות עסקית,
כך שאני אבצע את העסקאות וארוויח 40 אחוז מרווחי המיזם.
יפתח הציע לי להשכיר חדר בבית קרקע ענק שהשכיר
באזור הוואלי בלוס – אנג'לס, הייתה שם בריכה צמודה, וחצר מלאה בבלגן, זוגתו לחיים,
מעיין הייתה פסלת בתחילת דרכה. בימים הראשונים לשהותי היא פשוט לא התייחסה אליי,
סוג של אוויר , לאורך כל היום היא הייתה לגמרי בתוך עולם הפסלות, מעשנת גראס מבוקר
עד ערב ושומעת מוסיקה משובחת מהסיקסטיז.
יום
אחד, ממש במפתיע, עם הגעתינו מהעבודה , היא פנתה אליי.
"אהלן,
דיוויד, יפתח לא מפסיק לדבר עליך"
"
אני שמח שאנחנו סוף סוף מדברים " אמרתי והשפלתי לרגע את המבט
זו
הפעם הראשונה ששמתי לב אליה , היא נראתה אלוהית, גבוהה ממני במקצת, לבושה עם
אוברול ציירים דהוי וישן, נעלי אולסטאר כחולות, ללא חזייה , חזה קטן בצבץ לו כאילו
רוצה לצאת לאוויר העולם, פניה היו ממש שזופים מהשמש, עיניים בהירות ירוקות משהו,
גומות חן מהפנטות, היא דברה יפה, קצר ומהפנט. זה לא טוב, כל המבחנים האלה שאלוהים
עושה לי עם נשים לא שלי....
"
בוא אני אעשה לך סיור בבית , אתה לא ממש מכיר את הצד הזה"
נכנסתי
אחרי הזוג, לביתם, נראה מוזנח, לא הייתה שם הקפדה על ניקיון, כלי עבודה של יפתח
היו בכל מקום, קופסאות של צבע מהול במים בכל מקום אפשרי, צלחות, כוסות ושאריות
מזון על השולחן בכניסה, הרצפה הייתה מטונפת, טלוויזיה פתוחה על אם.טי.וי ובמקביל
תקליט של קרוסבי סטילס נש ויאנג היו ברקע, הבלגן הכניס בי אי שקט.
"זה
המטבח, יפתח הבטיח שהוא יעשה כלים, בגדול זה כבר שבוע שזה נראה כך" אמרה מעיין
יפתח
הביט במעיין ואמר לה " ואת הבטחת שתורידי בכמויות של החומר שאת מעשנת"
"אל
תפתח את זה כאן אדון חרסינות משעממות "
"
חברים , הכלים עליי" , שניהם הביטו עליי במבט ממוקד וצחקו.
סלון
הבית היה ענק ונראה שמרבית החיים מתרכזים במקום זה, חדר השינה שלהם היה מחובר
לסלון בצורה מוזרה ביותר ולמעשה מי שראה טלוויזיה יכל בקלות לצפות על חדר השינה של
הזוג המיוחד הזה.
לי
הוצע חדר בחלק נפרד של הבית ולמעשה הכניסה אליו הייתה מבחוץ , כך שיכולתי להיכנס
ולצאת ללא הפרעה, הבעיה היחידה היא שבכניסה לבית הקרקע היה כל עולמה של מעיין, כך
שאם נכנסת במהלך היום כנראה שהיית פוגש אותה.
לא היו
לי טענות וגם לא אלטרנטיבה אחרת למגורים ולכן הסכמתי לעסקה. 300 דולרים לחודש לא כולל טלפון.
החדר
היה חדר שינה יחסית גדול הכולל בתוכו שירותים ומקלחון, ביציאה האחורית היה מעין
מחסן ישן ופרגולה צמודה , כך שיכולתי ללא שום בעיה לשבת מאחור , לנגן ולהיות לגמרי
לא מחובר לאזור הראשי של הבית.
כל
בוקר היינו יוצאים בשעה 6 בבוקר בדיוק לעבודה חוזרים בשעות אחר הצהריים המאוחרים,
ישירות אל הבריכה, מעיין הייתה הנסיכה הבלתי מעורערת של הבית והכל נסב סביבה,
ארוחות הערב המופלאות שלה, האירוח המיוחד שלה כלל תמיד האזנה לתקליטים מעולים,
היינו יושבים שעות לתוך הלילה מעושנים , צוחקים עד דמעות ומנסים לנתח את הסולואים
של סטיב האו הגיטריסט של יס בתקליט שהיינו שומעים רבות RELEYER
.
"כשתנגן
כמו סטיב האו, אני עוזבת את יפתח ומתחתנת איתך "
המוזר
הוא שליפתח , לא ממש איכפת היה מההתקרבות של מעיין ושלי, הוא הרגיש בטוח באהבה שלה
וזו לא פעם גרמה לי להרגיש נבוך, בסלון
הבית , אחרי שיחה קרובה שלנו בה התקרבנו ודברנו לתוך העיניים, היא ללא בושה הייתה
פונה ליפתח והזוג היה מתערטל ממש ליידי, זה היה גורם לי לרוב להסתלק לחדרי
ולהתערטל עם עצמי.
רוב
הזמן צחקתי , זו הייתה תקופה מצוינת של שחרור ובעיקר רוגע כלכלי.
ערב
יום שישי אחד אחרי ארוחת הערב, הרגשתי לגמרי ממוטט ונכנסתי לחדרי לנוח, כאשר על
השידה נתקלתי פתאום בטלפון שהשאירה לי רות השכנה ההיפית המבוגרת מהדירה הקודמת
שלי.
הבטן
שלי קרקרה לרגע והבנתי שזו העת להתקשר, הרמתי את השפופרת וחייגתי את המספר.
"הלו"
נשמע קול של אישה מהצד השני של הקו.
"היי,
רות " ?
"מדברת,
מי זה "
"זה
אני דיוויד, זוכרת"
"ודאי,
הגיטריסט היהודי עם הקול המיוחד"
"
מה שלומך ? " שאלתי בהססנות
"
אני לגמרי מעולה ואתה , מה אתה מעולל"
"
האמת לא הרבה , עברתי לוואלי, השכרתי יחידה נפרדת אצל חברים"
"נו,
ויש משהו ששומע את המוסיקה שלך" ?
"
לא ממש"
"
ומה אתה עושה היום, בא לך לבוא להאשרם בהוליווד" ?
"
מה זה האשרם " ?
"
האשרם - זה בדיוק מה שאתה צריך. בוא."
" אוקי , חצי שעה אצלך, אוסף אותך וניסע" , לא
יודע מאיפה נכנס בי השד הגברי, לקחת פיקוד.
מהקו
השני לא נשמע קול לרגע ולפתע היא אמרה
"אוקי,
אני מתארגנת ומחכה לך בחוץ עוד חצי שעה. תביא גיטרה."
נכנסתי
להתקלח, הבטתי במראה השיער שלי כבר היה ממש ארוך והגיע עד אחרי הכתפיים, העיניים
היו קצת שקועות מחוסר שינה, אבל פאק איט, חשבתי לעצמי אני צריך אישה ולא ממש איכפת
לי מה זה האשרם.
זרקתי
עליי את הליווייס 501 הישנים שקנתה לי מעיין , מגפי בוקרים, חולצה קצרה שהבליטה את
חיטובי הגוף הצעיר, זרקתי על עצמי מעט בושם ויצאתי.
"הלו,
לאן בורח ועוד עם גיטרה" שאלה מעיין
"
יוצא לעיר הגדולה, יקירת ליבי" עניתי בחופשיות
"
ממזר, מי זאת עם אפשר לשאול" ?
"
לא ממש יודע, אני הולך לבדוק, אם תהי ערה אספר
לך"
"
אני מחכה לך כאן , חסר לך שאתה לא מספר לי
"
מעיין
, הפנטה אותי היא הייתה כל כך יפה ומיוחדת והיה כל כך קל להתאהב בה, אלא שהבעיה
היא שלא ניתן היה להפריד בין בני הזוג , גם לא ממש רציתי להיכנס שוב לסיפור של
האדר וזיו זה הספיק לגמרי, לא משתלם בשום פנים ואופן להיכנס בין בני זוג, כך שדיי
עצרתי את עצמי בעניין מעיין ואת זה היא הרגישה מצוין.
חצי
שעה מאוחר יותר, הקאדילק החליקה בעדינות ונכנסה לרחוב ווילשיר בולברד, הבטן שלי
קרקרה במקצת, עישנתי לפחות שלוש סיגריות תוך כדי נסיעה בכדי להרגיע את העצבים.
דפקתי
בדלת ביתה של רות, הבית היה חשוך וזה היה מוזר לי, הדלת נפתחה ומהאפילה המוארת
במקצת ממנורת לילה עדינה ראיתי שוב את ההיפית המיוחדת.
"בוא,
כנס בבקשה"
נכנסתי
אל המסדרון, הוא היה לגמרי חשוך, רות הלכה לפני אל סלון הבית, הדליקה את מנורת
הלילה, הסתובבה אליי ולפתע חיבקה אותי .
"תרגיש
חופשי דיוויד, תניח את הגיטרה במסדרון "
כשידי היו חופשיות התחבקנו
ארוכות מעין חיבוק דוב , תוך כדי שמעתי אותה נוהמת בקלילות כאילו מוציאה אוויר.
הרגשתי כאילו אני מחבק את אמא אדמה ולמרות זאת לא התאפקתי וחיפשתי את פיה. היא
הזיזה את שפתיה ממני ואמרה.
"סבלנות,
קודם נלך להאשרם"
הניתוק
היה מידי וחד.
"מה
זה האשרם הזה שאת חוזרת ומדברת עליו " שאלתי
"
על הארי קרישנה שמעת" ?
הנהנתי,
מי לא מכיר את הקבוצה הבודהיסטית הזו..
"
אני קשורה אליהם והם למעשה הקהילה שלי " היא
הביטה בי במבט בוחן והוסיפה,
"
הם יכולים להיות גם שלך, ולענות לך על כל השאלות של החיים
"אוקי
" ואיך שחשבתי שנסע, קרה שם משהו, לא מתוכנן.
משהו
במבט של רות השתנה לרגע העיניים שלה ברקו והיא הזיעה מעט בצווארה לא הפסיקה לשחק
עם השיער שלה ולהעביר אותו מצד לצד, נראה לי שהיא התרגשה, מוזר חשבתי.
"רגע
, אולי בעצם נכיר קודם אחד את השני" הציעה,
האשרם יחכה. נגן לי משהו, אני המאזינה שלך"
התרגשתי לגמרי , זו אולי הפעם הראשונה שאני מופיע מול קהל, הוצאתי את האקוסטית כיוונתי את המיתרים ושרתי לה בעברית את השיר הראשון שאיי פעם כתבתי- "הקונפליקט"
"אין
לי חשק להתחיל
הראש
שלי מלא קונפליקטים
אין בי
דחף להוביל
אני
תשוש אבל מבין
שאם
צריך לזוז
לזוז ,
סימן שכלום
אין לי
שקט במנוחה
אפילו
אז חושב עלייך
גם לא
סימן לחרדה
אני
יושב אבל מבין
שאם
צריך לזוז
לזוז
סימן שכלום
איי שם
במקום אחר
יש חלל
של כלום
בוא
אני ואת מנצחים".......
הרגשתי
איך אני נכנס עם הקול שלי פנימה ומתחבר לתדר הפרטי שלי ושל הגיטרה, בניתי את הפזמון כך שהוא יתגבר לקראת
החלק השני של השיר , וסיימתי נמוך , הרגשתי שאני יכול כמעט לבכות.
היא
הביטה בי ארוכות לפחות חצי דקה עברה שם של שקט תהומי, עד שנשמעו מחיאות הכפיים שלה.
"אתה
פשוט מעולה"
"תודה,
תודה " עניתי
"יש
לך את זה והעברית, זה כל כך מיוחד "
"ואאווו
תודה " אמרתי והרגשתי איך אני מסמיק.
"עכשיו
אנחנו מכירים קצת יותר, תקשיב לזה" , היא התרוממה ובקלילות התמתחה , הלכה לכיוון הפטיפון על השידה
ושמה תקליט שלא הכרתי , זה התחיל לאט עם ליין בס ותוף מרים, מעין מנטרה שנבנית.
היא
שוב הביטה אליי, עכשיו היה ממש ברור לי מה היא רוצה, היא התקרבה אליי לאט כאילו
צועדת את השיר, היא נצמדה אליי, , הנחתי את הגיטרה בצד ונעמדתי למולה, "תן לי " , היא אמרה, הורידה לי את
החולצה הקצרה בקלילות והחלה מנשקת ברכות את הכתפיים שלי , לאט היא ירדה לאורך
גופי, והחלה מתנשפת תוך כדי שהיא מורידה את השמלה הפרחונית.
לא
התאפקתי אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי עם אישה, התמסרתי לגמרי לתנועות גופה
שהתמזגו ברכות ולעיתים באגרסיות מכוונות אל
קטע מדהים של ג'פרסון אירופליין שנקרא הארנב הלבן , זו הייתה הופעה חייה
והם משכו את הפסיכודלית כאילו בדיוק לתנועות גופינו ועד לגמירה משותפת איי שם
בווילשיר 115 בהוליווד.
נרדמתי
כל כך חזק, שלא זכרתי איפה אני, הבוקר הגיע ואיתו הריחות של הלילה, רות לא הייתה
במיטה הזוגית שלה, שמעתי אותה מפזמת במטבח "הארי קרישנה , הרי קרישנה , הרי
הרי, הרי קרישנה". נכנסתי את הסלון , רות ישבה עירומה במרכז החדר ,
על שטיח צבעוני ישיבה מזרחית עיניה סגורות, תוך זמזום של המנטרה האינסופית, היא לא
הרגישה בקיומי שכן עיניה נשארו סגורות, כך חשבתי.
אני לא
הפרעתי, ישבתי בשקט על הספה בסלון והסתכלתי מרותק על האישה המדהימה הזו, היה בה
חופש בלתי מוסבר וחיות מדהימה. לפתע היא קמה עיניה סגורות והחלה לרקוד בתנועות
ארוכות ועדינות, ידיה התערטלו בכל מקום כמו רקדנית הודית , היא התכופפה וביצעה
בעדינות תנועות מרהיבות של הגוף, תוך זמזמום המנטרה.
אני
פשוט בהיתי בה לא יכולתי להסיר את העיניים, לרגע יכולתי לחשוב שאני מזהה את בודהה
רוקד איתה את ריקוד האהבה שעוד ילווה אותי כמה חודשים מפתיעים אחר כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה